• image
  • image
  • image
  • image
  • image

picone

 

הסכם גירושין שנועד למלט רכוש מנושים

חזרה לדף סקירות משפטיות

מבוא

 

  1. הצורך במאמר זה נוצר, בעקבות פסק הדין בתיק בו יצג משרדנו את האשה שניתן ביום 27.4.11 בתמ"ש 15853-12-09 (בימ"ש קריות) ע"י כב' השי' נ.סילמן, אשר למרות שקיבל את טענת בן הזוג כי הסכם הגירושין נעשה למראית עין, שמטרתו היתה להעביר את הרכוש ע"ש בת הזוג ולמלטו מהנושים, בימ"ש דחה את תביעת בן הזוג, וקבע כי אין להעניק לו את הסעד המבוקש ולהורות על ביטול הסכם הגירושין, ודין תביעתו להידחות, זהו פסק הדין הראשון, המנסה לחסום כליל תביעות בן זוג בטענה כי הסכם הגירושין נעשה למראית עין ואף שבן הזוג הוכיח עובדתית, כי אכן ההסכם היה למראית עין לצורך הברחת הרכוש מפני נושים, תביעתו תדחה.
  2. על פסק הדין הוגש ערעור לבימ"ש המחוזי בחיפה עמ"ש 44938-06-11 , בדיון שהתקיים ב-29.1.12 בימ"ש של הערעור בראשות אב"ד השו' ש.שטמר הביע את חוסר שביעות רצונו מתוצאת פסק הדין והציעו לצדדים לאפשר להם את תיקונו על דרך הפשרה עפ"י סעיף 79 א (א) לחוק בימ"ש, ב"כ בעלי הדין, הסכימו להצעת בימ"ש ואפשרו לבימ"ש להחליט על פשרה ובימ"ש תיקן את פסק הדין והעניק לבן הזוג 20% בדירה.
  3.  אומנם בהכרעה המשפטית של בימ"ש קמא לא שונתה. ואולם אין ספק כי בעניין זה לא נאמרה המילה האחרונה וכי עדיין, אין  אנו יודעים  מה ההלכה המשפטית המחייבת בעניין זה .

  

 

הסכמי גירושין למראית עין

  1. "כלום יכול בעל דין לאחר שחתם על הסכם גירושין שאושר לבקשתו וניתן לו תוקף של פסק דין, לטעון כי ההסכם נכרת למראית עין וכי הוא ופסק הדין בטלים בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי)". זהו ציטוט פסק דינו של כב' השו' ס.ג'יוסי בתמ"ש (נצרת) 5052/00 מיום 19.8.08 אשר דחה את התביעה מטעמי סף של מניעות משפטית. הכרעת בימ"ש בפסק דין זה, לא היתה רק משפטית, אלא בימ"ש קבע מבחינה עובדתית כי הסכם הגירושין אינו למראית עין, בימ"ש שוכנע בדבר אמיתות ההסכם וקבל את גרסת האשה כי מדובר בהסכם גירושין אמיתי ולא הסכם למראית עין.
  2. למיטב ידיעתנו כל פסקי הדין שניתנו בתביעת בן או בת הזוג לביטול הסכם גירושין, בטענה למראית עין, ההכרעה העובדתית של בימ"ש היתה שהסכם הגירושין לא היה למראית עין, או כי בן הזוג לא הצליח להרים את הנטל ולהוכיח כי אכן ההסכם היה למראית עין.
  3. יודגש כי נטל הראיה הנדרש מהטוען למראית עין אינו נטל ראיה רגיל הנדרש בהליך אזרחי, אלא נדרש התובע לנטל ראיה כבד ביותר, כנדרש במשפטי מרמה והונאה בהליכים אזרחיים. (ראה פס"ד אלטשולר נ. אלטשולר תמ"ש 13461/96 מפי כב' השו' גיפמן). הלכה זו יושמה אח"כ בפס"ד שבאו בעקבותיו כגון תמ"ש (ת"א) 72455/98 מפי השו' ש.שוחט, ופס"ד בתמ"ש (נצרת) 5052/00 מפי השי' ס.ג'יוסי.
  4. כאמור אין זה פסק הדין הראשון המתמודד בתביעת הבעל לראות בהסכם הגירושין כהסכם למראית עין, אולם זהו פסק הדין הראשון אשר בימ"ש הכריע עובדתית כי אכן מטרת ההסכם בעיקרה היתה להעביר את הרכוש ע"ש הנתבעת על מנת למלטו מנושים, וכי הצדדים לא התכוונו להיפרד אחר הגירושין אלא לחיות יחד, כפי שאכן קרה. בני הזוג המשיכו לחיות יחד חיים משותפים עם עליות ומורדות, עד לפירוד שנעשה עם הוצאת צו הגנה. בפסקי הדין האחרים בימ"ש דחה את טענות הבעל להסכם למראית עין וקבע כי הבעל לא הצליח להרים את נטל הראיה הכבד הנדרש מבן הזוג הטוען להסכם עין. (ראה בעניין זה תמ"ש 13461/96 אלטשולר נ. אלטשולר מפי השו' גיפמן (תקדין משפחה 2002(4)18) הקובע כי יש להטיל נטל ראיה כבד ביותר על בן הזוג התובע ביטול הסכם בטענה של פקטיביות ויש להשוות את הדרישה הראייתית הנדרשת במשפטים אלה לדרישה הראייתית הנדרשת במשפטי מרמה והונאה בהליכים אזרחיים, מאז פסק דין אלטשולר הנ"ל, דרישה זו מיושמת הלכה למעשה בפסיקה שבאה אח"כ ראה פס"ד תמ"ש (ת"א) 72455/98 של השי' שאול שוחט ופס"ד תמ"ש (נצרת) 5052/00 של השי' ס.ג'יוסי.
  5. כאמור בפסק הדין של השו' ניצן סילמן הנמצא במוקד מאמר זה בימ"ש קיבל את כל טענותיו העובדתיות של הבעל ואף קבע במפורש כי הוא נותן אמון מלא בגרסתו ודוחה מכל וכל את גרסת האשה הנתבעת. המסקנה המשפטית אליה הגיע השו' נ.סילמן היתה כי אין להעניק לתובע את הסעד המבוקש בתביעתו, ואין מקום להורות על ביטול ההסכם ודין תביעתו להדחות, בית המשפט בחן את הגישות השונות שבפסיקה, והגיע למסקנה זהה לפיהן דין תביעה להדחות מהטעמים הבאים:
    1. מניעות

      לא יעלה על הדעת כי בעל דין ינהג בבימ"ש כ"במתג" ברצותו ייתן תוקף להסכם, וברצותו יבטלו ויעשה את בבית שותף לגחמותיו, ונמצא בימ"ש אף מסייע לבעלי הדין לפגוע בזכויות צד ג'.

      2 פס"ד קודמים דנו בעניין "המניעות" בעת שצדדים קרובים עתרו לביטולו של הסכם בשל "מראית עין".

      ראה – תמ"ש        (ת"א) 49121/01         מיום 9.9.08 מפי השו' שטרק שקבע כי מתן יד לביטול הסכם גירושין בין בני זוג בעילה של מראית עין, הופכת את בימ"ש לשותף למעשה לא מוסרי, פעם באישורו ופעם שניה בביטולו. על בני הזוג להבין שיש כללים של כבוד למערכת השיפוטית.

      פס"ד נוסף ומקיף יותר בסוגיית המניעות היה תמ"ש (נצרת) 5052/00 מפי הש"' ס.ג'יוסי. המקיף בהרחבה את עניין המניעות ההשתק השיפוטי, והמדיניות השיפוטית הראויה, וקובע שיש לדחות תביעה וביטול הסכם מעין זה משום שקבלתה תהווה עידוד לעריכת הסכמים פיקטיביים ושימוש לרעה בהליכי בימ"ש להכשלת נושים.  

    2. מראית עין יחסית         

      ענין זה נדון בהרחבה בתמ"ש (ים) 10501/02 מ – 31.7.08 ע"י הש"ו מ.מימון: חוזה שמראית העין בו היא יחסית הוא חוזה שמאחוריו מסתתר חוזה אחר שונה, וכך קיימת בין הצדדים מערכת משפטית כפולה. החוזה גלוי – הוא החוזה למראית עין וחוזה נסתר – הוא החוזה האמיתי אותו מתכוונים הצדדים לכרות ביניהם. לעומת זאת קיים חוזה שמראית העין בו מוחלטת שהוא חוזה שאין מאחוריו ולא כלום הצדדים אינם מתכוונים לשנות מאומה מהיחסים המשפטיים ביניהם, אלא רק פועלים כלפי חוץ למראית עין, כאילו מתכוונים לשנותו. בפסיקה התעוררה שאלה האם הוראת סעיף 13 רישא לחוק החוזים – חלה גם על חוזים שמראית העין בהם היא יחסית? בפס"ד 630/78 ביטון נ. מזרחי השו' ברק השיב על כך בחיוב וקבע כי חוזה שמראית העין בו היא יחסית חל עליו סעיף 13 לחוק החוזרים והוא בטל. דעה זו תואמת את דעתו של פרופ' טדסקי במאמרו חוזה למראית עין ודבר פסילתו – במשפטים ח' תשל"ז – לח' ע' 807. בפסקה מאוחרת יותר בפס"ד בע"א 318/85 כוכבי נ. גזית פד"י מב' (3) ע' 265 קבעה השו' מ.בן פורת כי הוראות סעיף 13 לחוק החוזים, חלות רק על חוזה שמראית העין בו היא מוחלטת ולא במראית עין יחסית שכן החוזה צריך להיות פיקטיבי לחלוטין ע"מ שייתפס ברשתו של סע' 13 לחוק החוזים. לפי גישת מראית העין היחסית, ניתן לתת לחלק מהסכמת הצדדים תוקף משפטי מלא, ולבטל את יתר התנאים אליהם לא נתכוונו הצדדים. לפי גישה זו גם בחוזה למראית עין הצדדים התכוונו להעביר את הזכויות והרכוש על שם בת הזוג ולא משנה הסיבה. אם למלטו מהנושים, או במסגרת האיזון ביניהם, ואין כל סיבה שלא לקיימו, מנגד לא התכוונו להתגרש ולשנות את מעמדם האישי וחיובו במזונות וכו'. הערה: על המשמעות הדתית – של גירושין למראית עין ותוקפם יש לדון על כך בהיבט ההלכתי בנפרד, ולא במסגרת מאמר זה.

    3. האם הברחת רכוש מנושים – הינה מראית  עין         

      בתמ"ש (חיפה) 6580/04 השו' ברגר, דנה בשאלת תוקפו של הסכם גירושין שנועד להבריח רכוש נושים. וקבעה כי אין המדובר בחוזה למראית עין הואיל ובמישור הפנימי בין בני הזוג אכן התכוונו להעביר את הרכוש באמת ע"ש בת הזוג. (אמנם כדי למלטו מנושים) אבל לא מדובר במראית עין. סימוכין לכך מצאה כב' השו' ברגר בפס"ד, ע"א 1780/93 בנק המזרחי נ.אולציק פד"י נ (2) ע' 41 , לפיכך במעגל הפנימי ביחסים בין בני הזוג אין מראית עין, שני הצדדים התכוונו לבצע העברת הרכוש ע"ש בת הזוג וכך עשו. ולכן ההעברה הינה אמיתית ולא למראית עין.

    4. הבחנה בין חוזה מלאכותי – לחוזה למראית

 חוזה מלאכותי הינו -  הינו חוזה בו הצדדים מעוניינים להגיע לתוצאה ספציפית ומשיגים אותה בדרך מלאכותית.

 בחוזה למראית  עין - הצדדים אינם חפצים לא בהסכם ולא בתוצאתו.

הסכם מלאכותי להבדיל מהסכם למראית עין אינו בטל עפ"י סעיף 13 לחוק החוזים . 

לדעתו של כב' השו' סילמן סיווג הסכם הגירושין הנ"ל כחוזה מלאכותי הוא המתאים ביותר, משום שהוא בוחן את התוצאה הנחזית ביחסים בין צדדים קרובים, ומונע טענות הסותרות מדיניות משפטית או עיסוק בתורת בטלות היחסית שאינה מקובלת על כולי עלמא. בעניין זה השו' סילמן מפנה להחלטת השו' כהן בבשא (חיפה) 14226/07 קאנטרי גלי גיל בע"מ נ. בראון וכן ת.א. (ב"ש) 52/07 זגורי נ. זגורי.

 

 

לסיכום

 

כאמור למרות הניתוח המאלף של כב' השו' סילמן בפסק דינו הנ"ל, וקביעתו הברורה כי גם בהסכם גירושין אשר ההכרעה עובדתית הינה כי נעשה כמהלך אסטרטגי למלט רכוש מנושים. הרי שאין הוא הסכם למראית עין ואינו בטל, בימ"ש של הערעור אומנם גירושין שנעשלא אמר את דברו, אבל נכונותו למצוא פשרה ולפצות במשהו את המערער משאירה אותנו בחוסר וודאות משפטית לגבי מעמדו של הסכם ה למראית עין .